דניס הופר מופיע ב"רומן על אמת" בשתי סצינות בלבד, אך למעשה אין דרך נאה יותר להיפרד מהשחקן המצוין הזה, שגם בהופעה מצומצמת, כשהוא מגלם לשם שינוי את "האיש הטוב" בסרט, הוא ממגנט את המסך.
"רומן על אמת" הוא סרט מצוין וקולח שמספר את סיפורו של קלארנס (כריסטיאן סלייטר), שדמותו מורכבת משילוב של ה"חנון" מחוברות קומיקס מחד וגבר קשוח, חכם ואלים מאידך. קלארנס מתאהב ביצאנית חסרת מוח ובעלת לב בשם אלבמה (פטרישה ארקט). בניסיון לשחרר את אהובתו מידיו הכובלות של סרסורה (גארי אולדמן, בהופעה מצוינת), הורג קלארנס את הסרסור ובורח עם אהובתו מדטרויט לקליפורניה כשהוא מצויד במזוודה מלאת קוקאין שגנב, שבעקבותיה דולקת שרשרת של פושעים ושוטרים.
שלל תפקידי אורח של פרצופים מוכרים שמופיעים על המסך כל מספר דקות, מוסיפים עוד מימד של ענין לסרט: חוץ מהופר, שמגלם את אביו של קלארנס, מופיעים בו גם כריסטופר ווקן, ג'יימס גנדולפיני, ואל קילמר, טום סייזמור, סמואל ג'קסון, כריס פן ואפילו בראד פיט, באחד מתפקידיו הראשונים.
קוונטין טרנטינו, דקה לפני שהפך ל"טרנטינו" – כתב תסריט חצוף וזריז, ומעניין להתייחס אליו כנקודת התחלה בקריירה של יוצר שיגדל להיות אחד מהקולות המשמעותיים והחשובים בקולנוע האמריקאי.
כשרואים את דמותו הבנויה למופת של קלארנס קשה שלא לחשוב על טרנטינו עצמו – חנון מחוברות קומיקס מחד, וגבר קשוח וחכם מאידך. השניים חולקים אהבה אדירה לתרבות הפופ, שמקבלת התייחסות מעניינת בסרט, וההברקה התסריטאית הגדולה כאן היא האובססיה של קלארנס לאלביס, בגילומו של ואל קילמר, שמייעץ לו כל כמה סצנות איך להמשיך לפעול.
מדובר בסרט אלים מאד שכולל לא מעט הומור שחור משובח ומצבים של "תיקו-מקסיקני" שמאפיינים את כל סרטיו של טרנטינו, החל מ"כלבי אשמורת" ועד "ממזרים חסרי כבוד". אפילו המזוודה המוזהבת שהניעה את "ספרות זולה" מתניעה גם כאן את הסיפור, ולמותר לציין שרוב הדמויות לא מצליחות לצאת ממנו "בזול". את הסרט ביים טוני סקוט, אחיו של רידלי סקוט. סקוט שיכתב את התסריט המקורי, שנכתב במבנה של פרקים וקפיצות זמנים- כמו כל סרטיו של טרנטינו, וארגן אותו בצורה ליניארית. לטעמי זו בחירה חכמה, למרות שבראיונות שונים טרנטינו הצהיר טרנטינו שהסרט אמור היה להיגמר אחרת, ובאופן הרבה יותר טראגי…
כתב: יותם קניספל
